חלפון נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

התובע טוען שטעות חוזרת בחיוב החודשי מצדיקה פיצוי משמעותי, מעבר להחזר סכום החיוב השגוי לטענתו.

הרקע והצדדים

1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת בעתירה לפיצוי בסכום של 5,000 ₪.

2.התובע טען כי חויב בעשרות שקלים מעבר להסכם ביניהם, ולמרות שהסכומים בפועל לא כומתו, אם בכתב התביעה ואם בטיעון בפניי (התובע חזר וטען לחיוב עודף של "עשרות שקלים") ניתן מתוך טענותיו לחלץ את הנתונים:

א. למנוי שמסתיים ב- 105, שצורף לתוכנית שעלותה 95 ₪ לחודש (לאחר זיכויים):

עבור מחצית החודש הראשון, חוייב בסכום של 60 ₪ במקום כ- 47 ₪, הינו, חיוב עודף של כ- 15 ₪. עבור מחצית החודש השני חוייב בסכום של כ- 82 ₪ במקום כ- 47 ₪, ולפיכך החיוב העודף היה בסכום של כ- 35 ₪.

ב. למנוי שמסתיים ב- 341:

עבור מחצית החודש הראשון שילם כ- 41 ₪ במקום כ- 15 ₪, ומכאן לטענתו מדובר בחוייב מיותר של כ- 26 ₪.

לאחר חודש זה נייד התובע את חשבונו מהנתבעת, ולפיכך החיוב העודף - הנטען על ידי התובע – במהלך התקופה האמורה של חודש, ולשני המנויים כמפורט לעיל, מסתכם בסכום של כ- 76 ₪.

3.הנתבעת טוענת כי חייבה את התובע בהתאם לסיכום שנערך עמו, וכי בשיחה הטלפונית עם נציגת השירות הובהר לו שהחיוב בתחילה יהיה גבוה יותר בשל תוכנית יקרה מעט יותר שנועדה לחסוך לו תשלום נוסף עבור כרטיס ה"סים", ולאחר החשבון הראשוני יועבר לתוכנית החודשית עליה סוכם. לכתב ההגנה צורפו תרשומות השיחות הטלפוניות שנערכו בין נציגי הנתבעת לבין התובע, ובין השאר נספח א' המתעד שיחה מיום 09.10.12 (יום תחילת ההתקשרות) ועל פיו "לקוח... מודע לחיוב היחסי עד שיתחלף למסלול בייסיק." בהתאם לכך, גישת הנתבעת הינה כי החיוב אינו שגוי, אינו עודף וכל הצעה שניתנה במסגרת פשרה כדי להימנע מהתדיינות משפטית, אינה מחייבת אותה בשלב זה.

5. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם היתה הנתבעת רשאית לגבות מהתובע תשלום מעבר לפירוט בהסכמים ת/1 ו- ת/2, על בסיס הסכמה לכאורה שנתן התובע טלפונית.

דיון והכרעה

6. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה בלבד, הכל כפי שיפורט להלן.

7.אני מניחה - לצורך ההכרעה בתביעה שבפניי - כי התובע לא חתם על כל הסכם נוסף עם הנתבעת, מעבר לשני ההסכמים שהוצגו בפניי. אין חולק כי ההסכמים האמורים אינם מתיישבים עם החיובים שבוצעו בפועל, בהם אף נרשמו תוכניות שונות מהתוכניות המוסכמות והמפורטות בת/1-ת/2.

אני מקבלת את טענת הנתבעת כי התובע היה מודע לכך שיהיה חיוב גבוה מהמוסכם על פי התוכניות אותן בחר ואשר פורטו בהסכמים בין הצדדים, כפי שעולה מתרשומת השיחה המהווה "רשומה מוסדית" ובהעדר כל ראיה הסותרת את הדברים שנרשמו.

עם זאת, גם במסמך האמור וגם בעדות בפניי, לא הוצגה כל אסמכתא לאותוו סכום של "החיוב היחסי" שסוכם עם התובע, ולכאורה הנתבעת רשאית היתה לגישתה לגבות כל סכום העולה על דעתה – שכן זה לא נקבע וסוכם כסכום נקוב. מצב זה אינו ראוי ואינו מתקבל על הדעת.

בהעדר מסמך כתוב או הסכמה של הצדדים, לא אוכל לקבל את עמדת הנתבעת כי החיוב שבוצע בפועל תואם את שסוכם בתחילת ההתקשרות בין התובע לבין נציגת המכירות. בשל כך, ומאחר ואין בפני בית המשפט נתונים מספריים ברורים אלא אלה הכלולים בהסכמים שנחתמו, תינתן הכרעתי על בסיס הסכמים אלה, למרות קיומה של הסכמה אחרת שלא הוכחה בפירוט הראוי.

8.כאמור לעיל, הנזק הממוני שנגרם לתובע מסתכם בסכום של כ- 76 ₪, אלא שהתובע סבור שאין בהשבת סכום זה כדי לפצותו, כאשר מדובר בטעויות חוזרות שעולות לגישתו לכדי "חוצפה".

התביעה הועמדה על סכום של 5,000 ₪ - סכום הגבוה פי 65 מהנזק הממוני הנטען.